1. התובעת הינה ילידת 1947, המתגוררת בקרית אתא.
2. הנתבעת 1 (להלן: "
הנתבעת") הינה חברה המספקת שירותי רפואה למנויים, לרבות הגעת רופא לבית המנוי.
3. הנתבע 2 (להלן: "
הנתבע") הינו רופא, אשר בזמנים הרלוונטים לתביעה עבד אצל הנתבעת 1.
טענות התובעת
4. לטענת התובעת ביום 17.1.05 בדרכה לקנות תרופות בשעה 12:00 בצהריים לערך, לאחר שהתרחקה מביתה מרחק של כ-20 מטר החלה להרגיש כאב חזק ודוקר בקדמת החזה עם הקרנה ליד שמאל, מלווה בהזעת יתר ובהרגשה של מעין "חום" בחזה. הכאב היה מעין לחץ ונמשך כ-10 דקות.
5. התובעת לא המשיכה בדרכה לקופת החולים, שכן קופת החולים נמצאת במרחק של כחצי שעת הליכה מביתה. התובעת חזרה לביתה בהליכה איטית והתקשרה למוקד הנתבעת והזמינה רופא. לאחר השיחה עם המוקדנית מטעם הנתבעת, התובעת התקשרה לבנה הבגיר - מרט.
6. בשיחה שקיימה התובעת עם המוקדנית מטעם הנתבעת, הסבירה לה המוקדנית כי בהתאם למנוי שלה היא תוכל להזמין רופא רק אחרי השעה 18:00. לפיכך באותו יום בשעה 18:00 לערך התקשרה התובעת בשנית לנתבעת, והזמינה רופא - הוא הנתבע.
7. כאשר הגיע הנתבע, התובעת הייתה בביתה יחד עם בנה מרט ואשתו.
8. התובעת פירטה בפני הנתבע את אשר אירע בשעות הצהריים וכי היא חשה בכאבים בחזה. כאשר שאל אותה הנתבע מדוע לא פנתה לקופת החולים, השיבה התובעת שלא יכלה ללכת לקופת החולים עקב הכאבים.
9. הנתבע בדק לתובעת לחץ דם. בסיום הביקור הנתבע נתן לתובעת כדורים נגד יתר לחץ דם והמליץ לה ללכת בשעות הבוקר לקופת החולים.
10. למחרת, ביום 18.1.05 התובעת הלכה לקופת החולים, שם ביצעה בדיקת א.ק.ג.. לאור תוצאות בדיקת הא.ק.ג. הרופאה בקופת החולים החליטה להפנותה באופן מיידי לבית החולים רמב"ם בחיפה. כן ציינה הרופאה שקיים היפוך גל T V1 V2 V3 והרמה של קטע ST V1 V2.
11. עם קבלתה בבית החולים, התובעת אובחנה כלוקה באוטם שריר הלב עם עליה בקטע ST בקיר קדמי-ספטלי. כן נכתב שהתובעת לא קיבלה טיפול טרומבוליטי להמסת הקריש שגרם לאוטם, עקב איחור בהגעתה. רמת אנזים ה-CK הייתה 147 בקבלתה בבית החולים ורמה זו נשארה עד ליום 22.1.05, אז עלתה רמתו ל-175.
12. כתוצאה מאבחנה זו, של אוטם בשריר הלב, התובעת אושפזה ביחידה לטיפול נמרץ לב.
13. בבית החולים הסתבר לתובעת כי עליה לעבור צינתור. התובעת הופנתה לצינתור אשר בוצע ביום 19.1.05. בצינתור נמצא כי התובעת סובלת ממחלה קשה של העורק הקדמי היורד הפרוקסימלי, עם היצרות של מעל ל-90%. יש לציין כי בסיכום הצינתור נכתב שההיצרות הייתה של 70%-90%. בנוסף, היצרויות משמעותיות בענף מרגינלי שני, עוקף שמאלי, ימני והיצרות נוספת בחלק האמצעי של הקדמי יורד. כן נמצא שאחוז הפליטה של חדר שמאל היה מופחת במקצת (45%) עם היפוקינזיה קשה באזור אנטרו-לטרלי ואי-ספיקה מיטרלית 2/4.
14. התובעת המשיכה לסבול מכאבים אנגינוטיים. התובעת הועברה למחלקה לכירורגית לב וביום 26.1.05 בוצע בה ניתוח מעקפים ובוצעו 4 מעקפים: LITA to Cx, Rita to LAD, SVG to PDA + LADD1. התובעת שוחררה מבית החולים ביום 31.1.05.
15. התובעת צירפה לתביעתה את חוות דעתו של פרופ' מרקביץ, מומחה לקרדיולוגיה, אשר ערך את חוות דעתו ביום 4.6.09. פרופ' מרקביץ חיווה דעתו שאם הנתבע היה מפנה את התובעת לבית החולים מייד כאשר היה בביקור בביתה, היה ניתן להפחית את גודל האוטם ואולי היה נמנע הצורך בביצוע ניתוח המעקפים.
16. פרופ' מרקביץ אף חיווה דעתו שאוטם שריר הלב, ממנו סבלה התובעת, גרם לה לנזק משמעותי וקבוע בשריר הלב, עם ירידה משמעותית בתפקוד חדר שמאל.
17. פרופ' מרקביץ חיווה דעתו, שהתובעת החלה לסבול מאוטם שריר הלב ביום 17.1.05 בצהריים. זאת מאחר והכאבים אותה חשה באותה עת היו החזקים והממושכים ביותר שהיו לה. כמו כן דו"ח בית החולים מיום 18.1.05 מציין, שהכאבים היו למעלה מ-24 שעות קודם לקבלתה בבית החולים. בנוסף, כאשר התובעת הגיעה לבית החולים רמת הטרופונין בדם הייתה גבוהה. לדברי פרופ' מרקביץ, רמת טרופונין גבוהה מעידה שהאוטם התחיל מספר שעות רב טרם הגעת התובעת לבית החולים.
18. פרופ' מרקביץ ציין בחוות דעתו כי בגלל שהתובעת הגיעה באיחור לבית החולים, לא היה ניתן לטפל בה בטיפול האופייני והמקובל במקרים אלו, ע"י פתיחה מיידית של העורק הסתום באמצעות צנתור דחוף + בלון + השתלת סטנט. היעילות בטיפול כזה יורדת עם חלוף הזמן. מאחר והתובעת הגיעה באיחור של מעל ל-24 שעות מאז תחילת הכאבים, הטיפול הזה כבר לא יעיל לטיפול באוטם מהסוג שהיה לתובעת.